<h1>שו"ת הריב"ש סימן תמ"ו</h1>
<h2>דף מט.</h2>
וכיון דלענין אבלות חשיב ליה כלו חדשיו אעפ"י שנולד למקוטעין, לענין יבום נמי ודאי חשיב כלו חדשיו, דאי גבי יבום הוה מחמרינן להצריכה חליצה משום ספק נפל גבי אבלות הוה לן למימר נמי הכי לקולא כדאמרינן בפ' יש בכור לנחלה הכל מודים גבי אבלות דיום שלשים כיום שלפניו דמי מאי טעמא ספק אבלות להקל. ועוד דבפ' יוצא דופן גבי מתניתין דתינוק בן יום אחד דתנן בחדא פוטר מן היבום והרי הוא לאביו כחתן שלם, לענין אבלות מקשי בגמ' לימא מתניתין דלא כרשב"ג, דאי רשב"ג הא אמר אי לא שהה ספיקא הוי. ופרש"י דאכולא מתני' מקשי כלומר דלרשב"ג כיון דספיקא הוא לגבי יבום הוה לן למימר דאינו פוטר לחומרא, ולגבי אבלות הוה לן למימר דאינו נוהג לקולא. ומתרצי' בדקים לי' שכלו לו חדשיו. אלמא בין ביום בין באבלות מוקמינן בכלו חדשיו ותרווייהו בחדא מחתא מחתינהו. וא"כ בנדון זה לפי סברת הרמב"ן ז"ל הרי כלו חדשיו ואינה צריכה חליצה כלל.
